מחנכות כיתה הן אחד מעמודי התווך של בתי הספר ובעלות השפעה מכרעת על מיצוי פוטנציאל, WELL BEING, חינוך לערכים, שוויון הזדמנויות וצמצום פערים.

תקופת הקורונה הדגישה את חשיבותה של מחנכת הכיתה ומשמעות עבודתה עם הילדים. בתקופה זו חודדו שתי תובנות חשובות: הראשונה, שהחינוך, הקשר האישי וההיבטים החברתיים והרגשיים, הם ליבת העשייה של המורים, והשנייה, שמקצוע ההוראה דורש גמישות, התאמה ויכולת למידה מהירה.

על אף שמחנכת הכיתה נושאת בתפקיד מרכזי הן בבתי הספר היסודיים והן בבתי הספר העל יסודיים, תפקידה לא תמיד נתפס כפרופסיה ייחודית, ותהליכי הפיתוח המקצועי הקיימים מבוססים על הכשרות מקצועיות ופדגוגיות מסורתיות, שרובן אינן נוגעות לליבת תפקיד החינוך.

תכנית ראשית מייצרת הזדמנות למחנכת לגיבוש זהות אישית ומקצועית, זאת לצד חיזוק אישי ומקצועי, ביסוס תדמית התפקיד ומתן כלים מעשיים לתפקידה הייחודי.  במקביל, עיצוב תפישה חדשה על מקצוע המחנכת במערכת החינוך, וביסוס התחומים בהן היא עוסקת ומנופי ההשפעה שלה, בדגש על קידום שוויון הזדמנויות וצמצום פערים בכיתה.